טיח – קצת היסטוריה.

העת העתיקה.

כיסוי קירות מבנים בשכבת או שכבות טיח הוא אומנות עתיקה ביותר. ישנן עדויות שהאדם הקדמון מרח בוץ על מסגרות עץ – מעין טיח פרימיטיבי שנועד לשפר את אטימות המחסה הבסיסי הזה. בוץ אמנם אינו נכלל במונח טיח אך הוא מבשר את בואו של החומר. עדויות ראשונות לקיומו של טיח אמיתי – דהיינו חומר שנעשה משילוב של חומר מליטה ואגרגט – נמצאו באנטוליה ובסוריה. טיח זה הוא בן 9000 שנה. מסתבר שמהר מאוד, יחסית, התגלה לבנאים שחומר שנעשה על בסיס מינרלים שונים שעוברים תהליך ייבוש יעיל בהרבה מבוץ, סיבי עצים או שאר החומרים שייתכן ששימשו בתור טיח בזמנים עתיקים יותר. המצרים, לפני כ5000 שנים, ייצרו טיח על בסיס סיד. הסיד נשרף במדורות פתוחות, נכתש ואז עורבב עם מים. החומר שנוצר שימש גם להכנת לבנים וגם לציפוי קירות המבנים – טיח לשימוש פנימי וחיצוני. עד היום ניתן לראות ארמונות וקברים מימי הפרעונים שבהם הקירות מכוסים טיח שעליו צוירו ציורים ועיטורים – בהם כאלה שגילם מעל 4000 שנים. טיח שעמיד כה הרבה שנים אינו דבר של מה בכך ומעיד על האיכות המעולה שלו ועל הידע המעמיק שהיה למצרים הקדמונים בענייני בנייה. מעניין לציין שכפי הנראה המצרים הקדמונים השתמשו בכלים דומים מאוד לכלים שבהם נעשה שימוש היום בעבודות טיח. אלפי שנים אחרי בנאים עתיקים אלו ואנו משתמשים בכלים שאינם שונים בהרבה מאלו ששימשו בנאים במצרים העתיקה בימי הפרעונים!

סיד, חול וצמנט.

טיח על בסיס גבס היה הסוג המובחר בין כל סוגי הטיח, אך מחירו לא היה זול. לכן נעשה שימוש גם בחומרים אחרים לייצור טיח: חול וסיד בעיקר. בימי הביניים התגלה יתרון חשוב לבתים שכוסו בשכבת טיח: הם נשרפו לאט יותר ולכן היו פחות פגיעים לשריפות שהיו תופעה נפוצה בימים ההם שבהם רוב הבתים נבנו מעץ. בעקבות גל שריפות איום בלונדון המלך אף הורה על כיסוי כל הבתים בעיר בשכבת טיח – בית שלא כוסה בשכבת טיח היה מועד להריסה לפי חוק. גם בפאריס נחקק חוק כזה וכיוון שבסביבות פאריס נמצאו מרבצי גבס היא כונתה בירת הטיח. טיח על בסיס חול או סיד הפך לפופולארי בגלל מחירו הזול אבל נדרשו שבועיים כדי שתהליך הייבוש של טיח מסוגים אלו יסתיים. במאה ה19 התרחשו שינויים גדולים שהשפיעו על הסוגים השונים של טיח שהיו זמינים לשימוש. המצאת צמנט פורטלנד ב1824 על-ידי ג`וזף אספדין, מניח לבנים מלידס שבאנגליה וסוגי בטון אחרים אפשרו פיתוח של סוגי טיח חדשים שהיו זולים ויעילים ולא דרשו זמן ייבוש ארוך כמו סוגי טיח מסורתיים. במאה ה20 כבר החלו להופיע סוגים של טיח על בסיס סינטטי בעלי תכונות בידוד מתקדמות ויתרונות של חוזק, מחיר ושימושים ייעודיים שהיו קשים לביצוע בעבר. מעניין לציין – מעין אירוניה של ההיסטוריה – שכיום ניתן למצוא סוגים של טיח שנועדו להעניק למבנה מראה עתיק מסוג כלשהו או המיוחס לתקופה אחרת ומקומות אחרים. המראה העתיק שאותו מבקשים הבונים להשיג, הושג בעבר גם מתוך אילוץ ועקב המגבלות שהטילו סוגי טיח שהיו קיימים באותם הימים על יכולתם של הבנאים. כיום, חופשיים מהרבה מגבלות שעימן נאלצו להתמודד בנאי העבר, אנו משקיעים זמן ומאמץ כדי להשיג מראה דומה לזה שהם יצרו. המותרות של דורנו משמשות, כך נראה, לשחזור מה שנוצר בעבר בגלל מגבלות שנעלמו מהעולם.