טיח – הרבה יותר מאבק.

כשאומרים לי טיח ישר אני חושב על אבק ועל פועלי בניין שתוך כדי עבודה מעשנים סיגריות ברודוויי בלי להוציא אותן מהפה ואחר כך אוכלים לחם שחור עם אשל. טיח מזכיר לי מילים מוזרות כמו שליכטה (מהמילה הגרמנית  שפירושה בוץ; הקשר ברור, לא?) מסטרינה, פאנדלה, מאלג` וזיפזיף – מילים שלא מופיעות הרבה בשיחות היום-יום שלנו ושרוב האנשים לא אמורים להבין אותם; מעין קוד סודי של אנשים שעובדים עם טיח. טיח, כך זה היה תמיד לגבי, קשור לשפריץ – המוטציה המוזרה הזו שמשום מה נחשבת לכיסוי לגיטימי לבתים שאנשים גרים בהם. לאחרונה, מסיבות שאין צורך לפרט (או במילים אחרות – מסיבות שאני לא רוצה לגלות לכם) נשאבתי לתוך עולם של טיח, יקום מקביל שלא ידעתי על קיומו, ממד שלם של טיח, של חומרי טיח ושל טכניקות טיח. ביקום המקביל הזה למדתי שכול היסודות המוצקים שעליהם נבנה העולם שלי (עולם ללא טיח, מסתבר) מושתתים על טעות וחוסר הבנה.

טיח, כך למדתי מהביקור שלי ביקום המקביל, הוא נושא שיחה מקובל אצל מעצבי פנים ובעלי מקצועות חופשיים. כן, כן, טיח הוא לא עניין השמור לפועלי בניין מעשני ברודווי אלא נושא שיחה מועדף במקומות שאסור בכלל לעשן בהם. גיליתי כתבות במגזינים של דפי כרום ותמונות מושקעות שבהן נידונו האיכויות של סוגי טיח שונים והערך שלהם לעיצוב הבית בסגנון פוסט-רקריאטבי מעודן. למדתי שעלי לשכוח ממילים כמו שליכטה ומסטרינה ולהכיר מילים חדשות: מרמרינו פצוע, סולריו פרסקו ווגה מעודן (נשבע לכם, יש סוגי טיח כאלה ורבים מהם פצועים או מהודקים.) מה אני אמור לחשוב כשאני קורא את המשפט הבא: "טיח הוונגה הינו בעל מראה טבעי ים תיכוני, של בתים בחבל ארץ טוסקנה שבאיטליה, ובפרובנס שבצרפת"? שביקום המקביל טיח הוא עניין לכתבי עת שעוסקים בטיולים באירופה? לא מספיק לכם? שימו לב לקטע הבא: "לשליכט מראה קטיפתי מעונן וטקסטורה חלקה למגע. מיועד לקירות ותקרות ומעניק להם מראה ייחודי המדמה פני שטח חלקים בגימור מט משי עם עננות המקנה למבנה אופי חדשני ומיוחד." חוץ מהשליכט לא ממש הבנתי אם מדובר פה על טיח או על בושם חדש או על קולקציית החורף של איב סן לורן.

כן, אין מה לעשות. גם טיח כבר אינו עסק קשוח כפי שהוא היה בעבר. אולי הוא עדיין מלא אבק ומילים לא ברורות, אבל עכשיו הוא כבר עזב את השורשים שלו כדי לעבור למשרדים הממוזגים של מעצבי הפנים. טיח אינו מסתגר כמו בעבר באתרי בנייה ואצל קבלני שיפוצים. הוא נדד אל שולחן הקפה שם הוא נח לבטח בין דפיו של ירחון מהודר לענייני עיצוב הבית. טיח כבר לא מדבר פועל-בניינית. עכשיו הוא דובר שפות זרות ומתהדר בשמות לועזיים שמתגלגלים על הלשון לצד הסושי או מה שזה לא יהיה שהם אוכלים שם במסעדות שלהם, האדריכלים והארכיטקטים וכול האנשים האלה שמעולם לא עישנו סיגרית ברודווי או השתמשו במסטרינה.

הרשו לי לסיום באנקדוטה שמסכמת היטב את המשבר התודעתי שעברתי. בשיטוטי נתקלתי בבלוג שנכתב על-ידי קבלן שיפוצים וותיק שהחליט שלא די לו במאלג` ובשליכטה ושלח את ידו גם במקלדת. הוא מספר שהטייחים הכי טובים בעבר היו הטריפוליטאים מבת-ים (אני רק מצטט, אני באמת לא מבין בזה.) המסקנות שלי מהקריאה? ראשית, שיפוצניק שכותב בלוג? הנה ההוכחה הסופית למעבר שלנו אל היקום המקביל. שנית, הטריפוליטאים עזבו את המקצוע ברגע שהם הבינו שעבודות טיח זה לא מה שהיה פעם.