השאלות אשר מתעוררות סביב השימוש באפליקציות גט טקסי, רקסי, הובר, ויאנגו הרוסית לשירותי מוניות. מגוונות מטרידות ולא תמיד קיימות להן תשובות חד משמעיות ומספקות.
אחת השאלות היא האם ניתן לסמוך על חברות המוניות (גט טקסי, יאנדקס וכו`) ולהעניק להן גישה לטלפון החכם שלנו ומספרי האשראי. שאלה זו מקבלת משנה תוקף ותשומת לב כאשר אפליקציה מופעלת ונשלטת על ידי גורם עסקי זר, אשר כפוף לממשלה זרה. למשל במקרה של יאנדקס אשר למפעיליה קשרים ישירים לממשל הרוסי שלא תמיד ברורה דרך התנהלותו עם המידע והפרטים האישיים אליהם הוא נחשף.
אנו יודעים כי מתנהלות חקירות מעמיקות בארה"ב, סביב שאלת שימוש בפרטי משתמשים באפליקציית פייסבוק שדלפו, והגיעו לגורמים המקושרים לזרועות ממשל רוסיות. השימוש שעשו הרוסים בפרטים אלה נמצא עדיין בחקירות נרחבות ומעלות שאלה חשובה בפני מי עלינו לחשוף ולתת גישה לפרטים האישיים שלנו כולל גישה לכרטיסי אשראי.
שאלה נוספת שמתעוררת סביב המעבר לשימוש בשירות מוניות דרך אפליקציות סמארטפון דומה במהותה לתופעת סגירת סניפי הבנקים ומעבר לשירותים דיגיטליים. מה יעשו אזרחים שלהם אין גישה לטלפון חכם או להם כרטיס אשראי? מה יעשו מי אשר גם אם יש להם טלפון חכם וכרטיסי אשראי למכביר אינם שולטים ברזי הסמארטפון והאפליקציות לשירותים דיגיטליים.
גט טקסי, רקסי, אובר ולאחרונה יאנדקס (המכונה בישראל יאנגו) הרוסית הינן אפליקציות ליצירת תנועת שירותי הסעה בתשלום, על פלטפורמת אפליקציה מכוונת דרך רשת האינטרנט. על מנת לצרוך את שירותיה ולהשתמש בשירותים המוצעים על ידי מוניות גט טקסי (הוותיקה, הגדולה וכיום גם המצליחה ביניהם), נדרש הלקוח להיות בעליו של סמארטפון. להוריד את האפליקציה ולהפקיד את פרטיו (כולל פרטי אשראי) בידי החברה.
השימוש באפליקציה דורש מיומנויות שחלקים גדולים מאוד באוכלוסייה אינם שולטים בהן וחלק נוסף מסרב להשתמש באפליקציות שאינן מאפשרות מענה אנושי במקרה של תקלה. כל החברות שהוזכרו פועלות ללא מענה אנושי מיידי. קיים שירות לקוחות אך הוא אינו ניתן באופן מידי כפי שניתן להתקשר לתחנת מוניות כאשר מזמינים נסיעה או נדרש בירור כלשהו.
כיום ברור כי תחנת המוניות המסורתית לא תיעלם כל כך מהר. רבים האנשים בעיקר בריכוזי הערים הגדולות, במרכזי העסקים אשר משתמשים בשירותי מוניות קלאסיים של נסיעה מזדמנת ברחוב. ישנם צרכני שירות מוניות שמתכננים ומזמינים נסיעות דרך הטלפון, אך גם אלה מוצאים שהפנייה לתחנת מוניות וקבלת מענה אנושי מאפשר קבלת שירות העולה עשרות מונים על השירות האנונימי הדיגיטלי שאמנם מתאים לחלק מהאוכלוסייה אך חלקים גדולים אינם נגישים לשירות זה.
הצד השני של המטבע הוא הדרישות והמחירים אותם מתבקשים לשלם נהגים אשר מצטרפים לגט טקסי, יאנגו, רקסי והובר. הנסיעות המוזמנות דרך חברות אלה מזמנות לנהג לפעמים רווח כה קטן עד שהנסיעה כלל אינה כדאית. לכן מרבית נהגי המוניות הפועלים דרך השירותים הדיגיטליים משתייכים במקביל גם לתחנת מוניות מסורתית.
חזור למאמרים
