חינוך לעשייה ויצירה

לכל העוסקים בחינוך:

לחנך ילד לאדם צעיר האמור להשתלב בחברה הבוגרת  בצורה חיובית זה לא פשוט.

בתקופה בה יש שפע הזדמנויות חינוכיות, שפע מידע מכל עבר, בעולם של התחדשות מהירה עד כדי בלבול,

ניצבים ההורים, המורים והמחנכים מול סימני  שאלה מכל הכיוונים: איך לחנך? לשעוט קדימה לקידמה, או להיצמד לכללי החינוך

המסורתיים, לספק את כל צרכי הילד, שהוא כיום  ניצב  במרכז המשפחה, ואליו נשואות עיני האם והאב בדאגה ובמילוי משאלותיו או

לחנכו לדחיית סיפוקים והתחשבות בזולת?

זו שאלה קשה, אבל אין ספק שחלקכם ,אולי רובכם,יסכימו אתי מהנסיון  שעם כל האהבה והדאגה יש להציב גבולות חינוכיים לילדי טיפוחינו,

ולחנך אותם לעשות, ליצור ולתרום לבית ולחברה ,גם כדי לכוון אותם לאפיקים חיוביים, וגם כדי להביא אותם להערכה עצמית גבוהה בעיני

החברה ,ובעיקר בעיקר בעיני עצמם.

חינוך כדאי שיתחיל מוקדם, אולי כבר בגיל הרך בו הילד מעצב את אופיו,

לכן כדאי  לחשוף את הילד בין כל הפעילויות שיש לו לעולם הסיפור כדי לפתח את ההקשבה והריכוז, וגם לעשייה ויצירה כדי להגביר לא

רק כישורי למידה ומוטוריקה, אלא גם את ההערכה העצמית ביכולת ליצור  בעצמו ולהינות מכך.

בתחום שאני עוסקת בו :כתיבת חוברות סיפור ויצירה, אני מנסה לשלב את  תחומי הלמידה וההקשבה ביצירה ועשייה, ומאמינה ששילוב

כזה יכול להביא לזמן איכות  חינוכי ויצירתי בין הילד לבין ההורה ולכל דמות חינוכית אחרת.

אשמח לתגובותיכם , עליזה.