סדר סליחות חודש אלול

חודש בו מכינים את עצמינו לקראת השנה החדשה והימים הנוראים ( כינוי לראש השנה וליום הכיפורים) הפותחים אותה.

בשל חשבון נפש זה ישנו מנהג המקובל בקהילות ישראל – אמירת סליחות. בעדות המזרח אומרים סליחות בכל חודש אלול, ובעדות אשכנז אומרים סליחות בשבוע שלפני ראש השנה.

באמירת הסליחות אנו מכוונים את תפילתנו לפני בורא עולם, ומבקשים ממנו שימחל לנו על חטאינו ויכתוב אותנו לשנה טובה המלאה בשפע גשמי ורוחני.

בקשת הסליחה מריבונו של עולם, נותנת לאדם אפשרת להיות מודע ולעשות בדיקה פנימית עם עצמו. הסליחה מריבונו של עולם, בניגוד לסליחה מאדם, היא סליחה של "דף חדש". כלומר, אדם שמבקש סליחה ומאמין ומבטיח שלא יחזור למעשיו הרעים הקב"ה דן אותו לחיים טובים ומוחל לו בלב שלם.

יש ביטוי מפורסם המבטא את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל בימים אלה, "המלך בשדה". הביטוי מבוסס על משל שלימד האדמו"ר הזקן . במשל זה הקב"ה נמשל למלך שנמצא בשדה. הוא נגיש לאנשי ממלכתו. הוא נמצא איתם בגובה העיניים. ובנמשל נראה כי כל השנה הקב"ה נמצא איתנו אך בחודש אלול הוא קרוב מתמיד , קל לבקש סליחה. וזו כאמור מטרתה של אמירת סליחות.

כדי לקבל פרספקטיבה רחבה יותר , והבנה מעמיקה יותר על מהותם של הסליחות, נסקור במאמר זה פיוטים שונים מסדר הסליחות של עדות המזרח, מסדר הסליחות של אשכנז וכן מסדר הסליחות הספרדי.

הפיוט הראשון בו נעסוק, נקרא: בן אדם מה לך נרדם

פיוט זה נכתב ע"י ר` יהודה אבן בלעם, שחי בסביליה באמצע המאה אחת עשרה. הפיוט הוא מסדר הסליחות הספרדי וזה לשונו של הבית הראשון בפיוט-

בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדַּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים.

שְׁפֹךְ שִׂיחָה, דְּרּשׁ סְלִיחָה, מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים.

רְחַץ וּטְהַר, וְאַל תְּאַחֵר, בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים.

וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה, לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים.

וּמִפֶּשַׁע, וְגַם רֶשַׁע, בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים.

אָנָּא שְׁעֵה, שִׁמְךָ יוֹדְעֵי, יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים.

לְךָ ה` הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים.

מילות השיר המרגשות כל כך, מבקשות מן האדם להתעורר , התעוררות זו מסמלת לא רק התעוררות פיזית של קימה באמצע הלילה לאמירת סליחות אלא גם התעוררות רוחנית וקריאה של אדם לאלוקיו. התעוררות רוחנית .

הפיוט השני בו נעסוק מופיע בסדר הסליחות של עדות המזרח ניתן למצוא את הפיוט הידוע "אדון הסליחות"

מחברו של הפיוט אינו ידוע . הפיוט בנוי לפי סדר הא"ב ומזוהה עם הסליחות ברחבי קהילות ישראל. זה לשונו- אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת בּוֹחֵן לְבָבוֹת גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת דּוֹבֵר צְדָקוֹת חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ
הָדוּר בְּנִפְלָאוֹת וָתִיק בְּנֶחָמוֹת זוֹכֵר בְּרִית אָבוֹת חוֹקֵר כְּלָיוֹת חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ
טוֹב וּמֵטִיב לַבְּרִיּוֹת יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת כּוֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת לוֹבֵשׁ צְדָקוֹת חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ
מָלֵא זַכִּיּוֹת נוֹרָא תְהִלּוֹת סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת עוֹנֶה בְּעֵת צָרוֹת חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינו.
פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת צוֹפֶה עֲתִידוֹת קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת רוֹכֵב עֲרָבוֹת שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת תְּמִים דֵּעוֹת חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ

בפיוט זה בני קהילות ישראל משבחים את ריבון העולמים ומכירים בגודלו, ובנוסף מתחרטים ומבקשים סליחה על מעשיהם הרעים. ביטוי מיוחד, המתאים לימים הנוראים , הדורש הסבר הוא הביטוי: כובש עוונות. כובש מלשון, מסתיר ומעלים. כלומר הקדוש ברוך הוא לא ממהר להעניש את האדם אלא מחכה שהאדם יעשה תשובה ויתקן את מעשיו.

הפיוט האחרון בו נעסוק נקרא "פתח לנו שער"

מחברו של פיוט זה לא ידוע. הפיוט מופיע בסדר הסליחות של אשכנז.
פיוט זה מופיע בתפילת נעילה של האשכנזים. זמן קצר לפני שהיום הקדוש, יום הכיפורים עומד להסתיים, פותחים את ארון הקודש והקהל עומד.

זה לשונו של הפיוט:

פְּתַח לָנוּ שַׁעַר
בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר
כִּי פָנָה יוֹם
הַיּוֹם יִפְנֶה
הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא וְיִפְנֶה
נָבוֹאָה שְׁעָרֶיךָ
אָנָא אֵל נָא
שָׂא נָא
סְלַח נָא
מְחַל נָא
חֲמָל נָא
רַחֵם נָא
כַּפֶּר נָא
כְּבֹשׁ חֵטְא וְעָוֹן

מילות הפיוט מבקשות לתת את התחושה שזוהי כמעט ההזדמנות האחרונה להיכנס בשערים העומדים להינעל, להיכנס בשערים טובים וחדשים לקראת השנה העתידה לבוא. פיוט זה מבקש מהקב"ה לפתוח שער לאדם בעת נעילת השער, וחתימת הדין. בנוסף , כפי שראינו בכל הפיוטים יש בקשה למחילה מריבון העולמים.