שתילת ירקות שורש

כשאנחנו מגיעים לגינות ירק פרטיות, בבתי ספר ובגני ילדים אנחנו פוגשים שוב ושוב ערוגות שנראות מטופחות מעל פני הקרקע, אך מתחתיה הירקות מתקשים להתפתח ולעיתים אפילו לא מגיעים לצורה של הירק.

בירקות שורש, איכות הקרקע והטיפול הראשוני חשובים במיוחד, משום שהחלק שאנחנו רוצים לקטוף מתפתח כולו בתוך האדמה.

אלה הטעויות הנפוצות ביותר בשתילת ירקות שורש והדרך לתקן אותן:

• זורעים בקרקע קשה ומהודקת - השורש מתקשה לחדור לעומק, מתפצל או נעצר.
  הפתרון הוא לתחח את הקרקע לעומק המתאים ולפורר גושים לפני הזריעה.
• משאירים אבנים ופסולת בנייה בערוגה - גזר, צנונית ושורשים אחרים משנים כיוון כאשר הם נתקלים במכשול.
  יש לנקות את הקרקע מאבנים, שורשים עבים ופסולת.
• מוסיפים יותר מדי קומפוסט או דשן עשיר בחנקן - מתקבלת צמיחה יפה של עלים, אך השורש נשאר קטן או מעוות.
  משלבים חומר אורגני במידה ומדשנים באופן מאוזן.
• זריעה בצפיפות יתר, ללא דילול - צמחים מתחרים על מקום, מים ומזון.
  מדללים בזמן ומשאירים לכל צמח את המרווח הדרוש לו.
• משקים בכמות גדולה לאחר תקופות יובש - השינוי החד בלחות עלול לגרום לסדקים וצמיחה לא אחידה.
  שומרים על לחות מתונה ורציפה.
• בוחרים אדנית רדודה מדי - העלים מתפתחים, אך לשורש אין מספיק עומק.
  מתאימים את עומק האדנית לסוג הירק.
• מנסים לשתול שתילים של ירקות שאינם אוהבים העתקה - גזר, צנונית ולפת עדיף לזרוע ישירות במקום שבו יגדלו.
  העברת שתילים עלולה לפגוע בשורש המרכזי.
• מחכים זמן רב מדי לקטיף - ירקות שורש מבוגרים עלולים להפוך סיביים, חלולים או חריפים.
  קוטפים כל סוג של ירק שורש בהתאם לסוג והגודל הרצוי.

כך מתכננים נכון שתילת ירקות שורש

המונח ירקות שורש כולל צמחים שבהם אנחנו אוכלים את השורש המעובה או חלק תת-קרקעי אחר.

בין הירקות המתאימים לגינת ירק ביתית נמצאים גזר, צנונית, סלק, לפת, צנון פארסניפ (גזר לבן).

גם תפוחי אדמה ובטטות גדלים מתחת לקרקע, אך מבחינה בוטנית הם אינם שורשים רגילים ולכן דרישות הגידול שלהם שונות מעט.

העיקרון המשותף לכולם הוא פשוט: ככל שהקרקע עמוקה, מאווררת, מנוקזת ונקיה ממכשולים, כך גדל הסיכוי לקבל ירקות ישרים, אחידים ובריאים.

איזו קרקע מתאימה לירקות שורש?

הקרקע הטובה ביותר היא קרקע מפוררת שמצליחה לשמור על לחות, אך אינה נשארת בוצית לאחר השקיה.

השורשים זקוקים למים אבל גם לאוויר.

קרקע אטומה ורוויה במים עלולה לגרום לריקבון, ואילו קרקע חולית מדי מתייבשת במהירות ומקשה על שמירת לחות אחידה.

בקרקע כבדה וחרסיתית מומלץ לתחח לעומק, לפרק גושים ולהוסיף קומפוסט בכמות מתונה.

ניתן לשלב גם חומר מינרלי מאוורר מתאים לגינון, כדי לשפר את הניקוז ואת מבנה הקרקע.

אין להוסיף שכבה דקה של אדמה טובה רק מעל קרקע מהודקת, משום שהשורשים יגיעו במהירות לשכבה הקשה ויעצרו.

קרקע מסוג חמרה מתאימה לגידול ירקות רבים בזכות המבנה הקל והמנוקז שלה, אך בדרך כלל היא זקוקה להעשרה בחומר אורגני.

חמרה נקייה ללא תוספת קומפוסט עשויה להתייבש במהירות ולהיות דלה יחסית בחומרי הזנה.

לכן מומלץ לשלב בה קומפוסט בשל, לערבב היטב ולא להסתפק בפיזור על פני השטח.

גם בקרקע חולית חשוב להוסיף חומר אורגני, אך מטרת ההוספה שונה: לא רק הזנה, אלא גם שיפור היכולת של הקרקע להחזיק מים לאורך זמן.

הכנת ערוגה לפני הזריעה

לפני שתילת ירקות שורש אנחנו מכינים את הקרקע לפחות לעומק של כ־25 עד 35 ס"מ.

עבור זנים ארוכים של גזר או פרסניפ רצוי להגיע גם לעומק גדול יותר.

תחילה מוציאים עשבים, אבנים, שברי עץ ושורשים ישנים.

לאחר מכן מתחחים את הקרקע ומפוררים גושים ביד או במגרפה.

המטרה אינה להפוך את הקרקע לאבקה, אלא ליצור מצע אחיד, רך ומאוורר.

קומפוסט מוסיפים לפני הזריעה ומערבבים בקרקע.

חשוב להשתמש בקומפוסט ולא בזבל אורגני טרי.

חומר אורגני שלא סיים את תהליך הפירוק עלול לפגוע בשורשים, למשוך מזיקים ולגרום להתפתחות לא מאוזנת.

בסיום מיישרים את הערוגה בעדינות ומשקים השקיה קלה.

כאשר הקרקע לחה אך אינה בוצית, ניתן להתחיל לזרוע.

זריעה ישירה ומרווחים נכונים

רוב ירקות השורש נזרעים ישירות בערוגה או באדנית.

זרעים של גזר, צנונית ולפת קטנים יחסית, ולכן קל מאוד לטעות ולזרוע אותם בצפיפות רבה מדי.

זורעים בשורות רדודות ומכסים בשכבה דקה של מצע.

עומק הזריעה המדויק משתנה בין המינים, אך כלל שימושי הוא לכסות את הזרע בשכבת קרקע שעובייה בערך פי שניים או שלושה מגודל הזרע.

לאחר הנביטה מבצעים דילול.

זהו שלב שגננים מתחילים נוטים לדחות משום שקשה להם לעקור נבטים שנראים בריאים, אך ללא דילול לא יישאר מקום לשורשים להתעבות.

בגזר משאירים בדרך כלל מרווח של כ־4 עד 7 ס"מ, בהתאם לזן.

בצנונית ניתן להשאיר כ־3 עד 5 ס"מ, ובסלק או בלפת נדרש בדרך כלל מרווח גדול יותר.

עדיף לבדוק גם את הוראות הזריעה שלרוב תמצאו על אריזת הזרעים הספציפיים שרכשתם, משום שאכן קיימים הבדלים משמעותיים בין הזנים.

שתילת ירקות שורש באדניות

באדניות, הטעות המרכזית היא שימוש במכל קטן או רדוד מדי.

לפני הזריעה צריך לבדוק לא רק את רוחב האדנית, אלא בעיקר את העומק הפנימי שלה.

לצנוניות עגולות ניתן להשתמש באדנית בעומק של כ־15 עד 20 ס"מ.

סלק, לפת וגזר קצר זקוקים בדרך כלל לעומק של לפחות 25 עד 30 ס"מ.

גזר ארוך פארסניפ יצליחו טוב יותר בזריעה במיכל שעומקו 35 עד 40 ס"מ ואף יותר.

בתחתית האדנית או המיכל חייבים להיות פתחי ניקוז פתוחים.

אין צורך למלא את התחתית בשכבה עבה של אבנים, משום ששכבה כזו אינה מחליפה ניקוז תקין ולעיתים אף מקטינה את נפח המצע הזמין לשורשים.

באדניות משתמשים בתערובת שתילה איכותית, קלה ומאווררת. אדמת גינה רגילה נוטה להידחס בתוך מיכל סגור, במיוחד לאחר השקיות חוזרות.

אפשר להעשיר את מצע תערובת השתילה עם כמות מתונה של קומפוסט, אך להיזהר ולא להפוך אותה לתערובת כבדה ודביקה.

אדניות מתייבשות מהר יותר מערוגות, ולכן בודקים את הלחות בתדירות גבוהה.

עם זאת, אין להשאיר מים עומדים בתחתית או בתחתית כפולה של כלי נוי.

השקיה נכונה לאורך הגידול

לאחר הזריעה משקים בעדינות כדי לא להזיז את הזרעים.

עד לנביטה חשוב לשמור על השכבה העליונה לחה, משום שהזרעים הקטנים עלולים להתייבש בתוך זמן קצר.

לאחר שהצמחים מתבססים, עוברים להשקיה עמוקה ומרווחת יותר בהתאם לעונה, לסוג הקרקע ולעומק הערוגה.

המטרה היא לעודד את השורשים להתפתח לעומק, אך לא לתת לקרקע להתייבש לחלוטין.

השקיה לא אחידה גורמת לעיתים לשורשים סדוקים או מעוותים.

לדוגמה, סלק או גזר שעברו תקופה יבשה ולאחריה יקבלו כמות גדולה של מים יכולים להתבקע.

לכן עדיפה שגרת השקיה רצופה ויציבה על פני הצפה מזדמנת.

דישון: שימו לב! יותר עלים לא אומר יותר יבול

ירקות שורש אינם זקוקים לדישון כבד.

עודף חנקן מעודד את הצמח לייצר עלווה גדולה ורכה, לעיתים על חשבון התפתחות השורש שהוא הירק שלנו.

קרקע אשר הועשרה מראש בקומפוסט בשל עשויה להספיק לחלק גדול מתקופת הגידול.

כאשר יש צורך בדשן נוסף, בוחרים דשן מאוזן ומתאימים את הכמות להוראות היצרן.

אין לדשן לפי מראה העלים בלבד, משום שעלווה גדולה אינה בהכרח סימן ליבול מוצלח מתחת לקרקע.

בשתילת ירקות שורש בגינות בתי ספר וגני ילדים כדאי לשמור את תהליך ההזנה פשוט וברור!

להכין מצע טוב מראש, להוסיף קומפוסט במידה ולעקוב אחר הצמחים לפני שמוסיפים חומרים נוספים.

תנאי אור, עונות גידול ומשך זמן הגידול 

מרבית ירקות השורש מעדיפים שמש ישירה במשך כמה שעות ביום.

בחורף הישראלי ניתן לגדל רבים מהם באור מלא, ואילו בתקופות חמות אזורים מסוימים עשויים ליהנות מצל קל בשעות אחר הצהריים.

גזר, צנונית, סלק, לפת וצנון מתפתחים בדרך כלל טוב יותר בעונות הקרירות.

חום כבד עלול לפגוע בנביטה, להאיץ פריחה מוקדמת או לגרום לטעם חריף ולמרקם פחות מוצלח.

צנונית היא בחירה מצוינת לגינה לימודית, משום שהיא נובטת ומתפתחת במהירות יחסית.

גזר דורש יותר סבלנות, אך מאפשר להמחיש היטב את חשיבות הדילול, עומק הקרקע וההשקיה האחידה.

כיצד יודעים שהגיע הזמן לקטוף או להוציא ירקות שורש?

בירקות שורש כמו צנונית, סלק ולפת ניתן לראות את החלק העליון של השורש מבצבץ מעל הקרקע ולהעריך את קוטרו.

בגזר אפשר להזיז מעט את הקרקע סביב בסיס העלים ולבדוק את רוחב החלק העליון, מבלי למשוך את הצמח כולו.

לא תמיד כדאי לחכות לשורש הגדול ביותר

ירקות צעירים הם בדרך כלל עדינים, פריכים ופחות סיביים.

צנוניות שנשארות זמן רב מדי בקרקע עלולות להפוך חלולות או חריפות, וסלק מבוגר עשוי לקבל מרקם סיבי יותר.

בעיקר בירקות שורש מומלץ לקטוף תחילה צמח אחד, לבדוק את הגודל לטעום את המרקם ורק לאחר מכן להחליט אם לקטוף את יתר הערוגה.

בגינה ירקות שורש ביתית אפשר גם לבצע קטיף הדרגתי ולהשאיר לצמחים הקטנים יותר זמן נוסף להתפתח.

שתילת ירקות שורש אינה דורשת ציוד מורכב, אך היא אינה סלחנית להכנת קרקע חפוזה.

כאשר משקיעים בתחילת הדרך בקרקע עמוקה ומפוררת, זורעים במרווחים נכונים ושומרים על לחות יציבה, ההבדל ניכר בזמן הקטיף:

במקום שורשים קטנים, מפוצלים או מעוותים, מקבלים ירקות אחידים, בריאים וטעימים שגדלו ממש מתחת לידיים שלנו.

לקריאה נוספת:

• הקמת גינה ביתית
• טוף איכותי לגינה ולנוי קונים מאריאל לוי