נהוג להגיד שלאהבה אין גבולות, אולם בעולם בו אנו חיים קיימים גבולות רבים המגדירים ומבדילים בין קבוצות אנשים שונות וחלקי ארץ שונים. וכאשר חבר בקבוצת אנשים אחת מבקש לעבור לחלק אחר של העולם מלווה הדבר בתהליכים בירוקרטיים שונים. תהליכים אלה מחייבים גם את האוהבים שחשים שאהבתם אינה מזהה גבולות ואינה נתונה למרותם.
כאשר מדברים על גבולות, יש להבחין בין גבולות גיאוגרפים המגדירים שטחי טריטוריה שונים, בעלי צביון ואפיון ייחודי ונבדל משטחי טריטוריה אחרים ולצידם גבולות חברתיים בלתי כתובים לעיתים אשר מבדילים בין אוכלוסיות בעלות מכנה משותף זה או אחר.
מבט קצר אל ההיסטוריה היהודית, או כל היסטוריה חברתית אחרת מצביע על תהליכים שונים ומשונים אותם נאלצו לעבור אזרחים, תושבים, חברי קבוצה אחת כאשר ביקשו לעבור, להצטרף לקבוצת אוכלוסייה אחרת.
תנועת אנשים ומעבר מאזור אחד לאחר התרחשה משחר ההיסטוריה ותמיד היו קיימים תהליכים שליוו את המהגרים ממקום אחד לאחר.
בהיסטוריה היהודית ניתן לחזור לימי האבות לדוגמא: משה אשר נישא לבתו של כהן של אל זר, וגם כאשר יעקב יוצא את אזור מגוריו ונודד לארץ אבותיו על מנת למצוא בת זוג (הוא עובד קשה - לאחר 14 שנה חוזר עם שתיים). בימים הרחוקים ההם הגדרות השייכות היו אך ורק על רקע משפחתי וניתן למצוא להתנהלות זאת עדות גם בסיפורי עמים אחרים בהם השיכות נקבעת על ידי החיבורים בין בני זוג. ואולם נהוג בתרבות היהודית להגדיר את מעמד הר סיני כאירוע המכונן ומגדיר את העם היהודי. לאחר אירוע זה התפתחו תהליכים שונים והגדרות אשר הושפעו מהלכי רוחו של הזמן, שאפשר להגדיר מיהו בן הקבוצה ואיזה תהליכים עליו לעבור על מנת להשתייך לקבוצה. הסדרת מעמד לבן זוג זר הינה תופעה וצורך חדש יחסית והתהליך התפתח בהדרגה לאחר הקמתה של המדינה וחקיקת חוק השבות (1950). עד הקמת המדינה היו רבים שהצטרפו אל העם היהודי גם ללא תהליכי גיור פורמליים מעמיקים. בחברה החילונית ואפילו בחברות מסורתיות בישראל ובתפוצות רבות.
חשוב לציין שבחברות אחרות שאינן יהודיות התהליכים של הגדרה מי שייך ומי לא שייך לקבוצת האנשים. מקבלים משמעות ככל שמתפתחות חברות ועמים המשתייכים למיקום. מחקרים אנטרופולוגיים בחברות מבודדות מראה אף הוא כי תהליכים של מעבר מחברה לחברה, לעיתים דורש את קבלת מנהגי החברה והתחברות לבן זוג. מנגד בחברות מבודדות מסוימות כלל לא ניתן לעבור מקבוצה לקבוצה.
העם היהודי שונה ממרבית העמים בכך שהדרתו לעולם לא הייתה תלויית מקום. היותו של אדם יהודי אינה נובעת משיבתו בישראל של ימינו או ישראל ההיסטורית. תהליך הגדרת היהדות ושיוכה למדינה החל עם חקיקת חוק השבות שמבדיל משמעותית בין בן זוג יהודי שאינו תושב או אזרח המדינה ומבקש להסדיר את מעמדו לבין הצורך בתהליך מורכב להסדרת מעמד לבן זוג זר. בעצם ההגדרה קיימת הבחנה חד משמעית בין מי שהוא יהודי למי שאינו כזה. חוק השבות זיכה את מי אשר מוצאו יהודי (הגדרת השורשים היהודיים משתנה עם השנים) בזכויות אוטומטיות (כמעט) לקבלת תושבות ואזרחות ישראלית וזאת מתוך רצון לקבץ ולאסוף את הפזורה היהודית למדינה החדשה.
אולם אם בעבר (עד לפני קום המדינה) גם בישראל וגם בתפוצות רבות, היו נישואי תערובת. לעיתים אף התקבלו לקהילה היהודית בני זוג ללא תהליכי גיור מיוחדים ומורכבים. מהקמת המדינה ועד ימינו אלה השילוב בין חוקי הגיור, חוק השבות וחוקי ההגירה לישראל נדרש תהליך מורכב ביותר כאשר מבקשים לגשת להסדרת מעמד לבן זוג זר.
ראוי לציין כי חוקי ההגירה בכל המדינות המפותחות נעשים מורכבים וקשוחים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה והם הולכים ומחמירים בעיקר נוכח תהליכי הגלובליזציה ותנועת מהגרי העבודה הבין יבשתית. תהליכים אלה מובילים מיליוני חברי קבוצות חברתיות, עמים ואזרחי מדינות דלות במשאבים ותנאי מחייה קשים לחפש לעצמם דרכים לעבור ולהיטמע בחברות מפותחות ועשירות יותר ולחפש לעצמם חיים טובים יותר.
בכל מדינה קיימים חוקים ותנאים, המוצבים בפני מי שמבקש לחיות במדינה. כאשר במדינות רבות עצם היות אדם בן זוג (נשוי או מועמד לנישואין), מקנה לאדם יתרון משמעותי בקבלת אשרות שהייה או אזרחות של אותה מדינה אלה אם כן הוא בעל עבר פלילי או נתפס כבעל פוטנציאל להזיק לחברה.
בישראל כאמור היות אדם בעל מוצא יהודי מקנה לו באופן אוטומטי זכות מולדת לקבלת אזרחות. לעומת זאת ראוי לציין כי גם אם נישא מי שאינו יהודי ליהודי או יהודיה שהם אזרחי המדינה. החוק אינו מקנה תושבות או אזרחות אוטומטית לבני זוגם.
בישראל התפתחה מגמה המבקשת להרחיק מישראל את מי שאינו יהודי על פי מוצאו או שלא גוייר כהלכה ותהליכי הכנסתו למדינה, תושבות או אזרחות מורכבים ולכן דורשים מעורבות של עורך דין שעיסוקו בהסדרת מעמד לבן זוג זר שאם לא כן עלול בן הזוג לאבד את זכותו לחיים בישראל על אף שקשר את גורלו האישי (על ידי חתונה למשל) עם בן זוג אזרח המדינה.
חזור למאמרים
